1 ביוני, 2014

מאת: גלעד אגמון

אתם יכולים לקרוא ל'מנחם המשעמם' תופעת רשת, ניתן לקרוא לו טרנד חולף או באלף ואחד סופרלטיבים דומים, אבל איך שלא תסתכלו על זה, מנחם הוא הרבה יותר מפרופיל פיקטיבי בפייסבוק שכותב סטטוסים באנליים וההתייחסות אליו שונה בתכלית מאדם לאדם... (ובדקתי).

לפני שניגע ביחס של הקוראים כלפי מנחם אסקור בקצרה את מעלליו לטובת אלו שעוד לא בעניינים

מנחם הוא תושב ותיק של רמת גן ואף נולד בה, ניתן לומר ללא צל של ספק שהוא פטריוט של המקום. הוא מדווח על הדברים 'הכי חמים' בעיר. הוא יודע המון כיוון שהוא מתמיד ללכת ל'שבת תרבות' (אלא אם כן היא בוטלה), הוא קורא בקפידה את המקומון ומברר נתונים אפורים על אנשים אפורים עוד יותר שגדלו, התגוררו או עבדו בעיר. דוגמא לכך היא הפוסט על אביתר מ'קרובים קרובים' המקביל לסיקור של יהודה לוי בגיא פינס, רק שזוהי הביצה המשמימה של עולם הבידור. מנחם עידכן: "לא רבים יודעים אבל השחקן ששיחק את אביתר מקרובים קרובים עבד פעם בפלאפל ברמת גן". תודו שגם אם לא הרגשתם רעידת אדמה עכשיו, עדיין שאלתם את עצמכם מי בדיוק היה אביתר בקרובים קרובים... אחסוך מכם גוגל או לופ בחינוכית, מדובר בבן הבכור של יהורם וליאורה.

מנחם עובד במשרד שלא ידוע באיזה תחום הוא עוסק. הוא מרבה לספר על הקולגות שלו, אך כולם בתפקידים כלליים שעשויים להיות בכל ארגון: עדן מהמחלקה, איציק מהמשרד ("איזה איציק זה"...), המנכ"ל שלהם, היועץ הארגוני פז אותו החליף צפריר (איפה הייתם כשזה קרה???) וכמובן מנהלת החשבונות, הלוא היא ירדנה.

העוקבים אחר מנחם מרגישים שיש לו רגשות כלפי ירדנה, אף על פי שמעולם לא הודה בכך, לא בפניה ולא בפנינו. המדהים הוא לראות כיצד הקהל משווע לרומן ביניהם ומעודד את מנחם לפעול (עוד נגיע לכך בהמשך). 

איציק מהמשרד הוא ללא ספק מושא להערצה, של מנחם ושל כל אדם ממוצע. הוא תמיד יודע מה להגיד כדי לנחם, כדי להצחיק ובכדי להשיג את מבוקשו. הוא מתחשב, אכפתי ושנון במיוחד. לא מעט פעמים מנחם מצטט את איציק ומסיים ב"איזה איציק זה, הוא תמיד יודע מה להגיד". גם את המשפחה מנחם חושף לעיננו. בעוד שנראה כי מנחם רווק ללא ילדים הוא שומר על קשר עם בן דודו מאיר, אישתו מלכה ובנם מיכאל. 

בשלב זה ראוי שאעצור למיטב של ציטוטי איציק:

צילום מסך של פוסטים של מנחם המשעמם
צילום מסך של פוסטים של מנחם המשעמם

 

אז מדוע בעצם מנחם המשעמם הוא תופעה?

מנחם הוא תופעה כיוון שלא רק שעוקבים אחריו ומפרגנים לו בלייקים, אלא גם מגיבים לו, נותנים לו עצות, מפגינים בקיאות "באירועי הפרקים הקודמים" ומפתחים דיונים על כלום. אם תחשבו על זה, יש פה אלמנט "סיינפלדי" בפייסבוק. אם סיינפלד עשה ("a show about nothing"), כך גם הם מעלליו של מנחם. יכול להיות שמנחם הוא המושך בחוטים על ידי יצירת הדמויות והתסריט המרכזי, אך העוקבים, להם הכוח להגיב ולהשמיע קולם משחקים את דמויות המשנה ותורמים לתסריט ה'משעמם'.

לפעמים לא פחות מעניין לקרוא את התגובות לסטטוס מאשר את הסטטוס עצמו. למשל בתגובה על עוד סטטוס שגרתי של מנחם על בני משפחתו: מאיר, מלכה ומיכאל כתב רון ויצמן ששם לב למכנה המשותף של השמות תוך התייחסות מלאה בתחיליות מ': "מנחם, ממש מוזר מבחינתי, מדוע משפחתכם מעדיפה ממים? מנחם, מלכה, מיכאל ומאיר. ממש מוזר מאוד".

מנחם בסוג של גאוניות גורם לנו להרגיש חלק מחייו, הוא אומר ולא אומר, הוא מתחיל התקדמות בעלילה ונסוג למספר ימים. הוא מצליח להשאיר את הקהל שלו צמא לעוד. כמו סופר ממולח הוא משאיר לנו המון מקום לדמיון, אנחנו יודעים מעט מאוד פרטים חיצוניים על הדמויות. מה אנחנו יודעים על עדן בסך הכל? שהיא בחרה לבוא עם מכנס לבן, ועל ירדנה? שהיא הסתפרה... אבל לא את צבע שיערה ועיניה, לא את גובהה, שום כלום. אנחנו הקהל נדמיין לנו בראש איזו פנטזיה שנרצה כי מנחם לארג' איתנו. הוא לא מגביל את הדמיון.


בגאוניותו מנחם רק נוגס בסיפור רכילותי בעבודה ומסיים במין סיום לא סיום כמו 2 נקודות.. שזה לא לכאן. ולא לכאן... זה היכנשהו באמצע, במרחב האינסופי של מה שנחליט. פה בעצם מגיע המקום שלנו למלא את החסר, והיכן? בתגובות לפוסטים. ומנחם מצידו, הוא לא ירבה להתערב בדיון. כי זה סוד הקסם, לתת לנו לחיות בנעליים שלו, רובנו בעצם גם מנחם וגם איציק, יש בנו את האפרוריות היומיומית ומדיי פעם אנו מפגינים קלילות וספונטניות. הפרופיל של מנחם עוסק בתהיות הפרטיות של כל אחד מאיתנו - מה היינו רוצים להיות, איך היינו רוצים להגיב לסיטואציות שונות? וזאת הבמה שלנו לנסות להשתחרר. כן, מנחם עכשיו גם משמש עבורנו פלטפורמה של ספת פסיכולוג (רק הרבה יותר זול!) והופך אותנו למטפלים של איש את רעהו.

לפניכם שאלת הרת גורל שקיבל מנחם מחגית חן:

צילום מסך של פוסטים של מנחם המשעמם

איציק כבראד פיט

ניתן להסיק כי מנחם היה רוצה להיות איציק. האמת, רובנו היינו רוצים. איציק הוא אולי קולגה למשרד של מנחם, אך מבחינתנו הוא צד באישיות שלנו השואף לקבל מעט יותר דרור. אמנם אי אפשר לתת ל"איציק" שלנו להשתלט עלינו לחלוטין כי אנו חיים בעולם של מוסכמויות חברתיות ומצופה מאיתנו להיות נורמלים, כך שיותר מדי איציק יפר את האיזון. אגב למי עובר עכשיו בראש 'מועדון קרב'?

מן העבר השני של המתרס, לא מעט מכם כמובן חושבים לעצמם שזאת תופעת דבילית, משעממת, לא ראויה להתייחסות וקשה לכם להאמין שבזבזתם זמן בלקרוא שורות אלו. אבל עם יד על הלב, אתם באמת יכולים להגיד את זה כשאתם דבוקים לאח הגדול?

מנחם הוא תמונת מראה הרבה יותר נקיה ומשקפת לאדם הממוצע מאשר המשתתפים הקיצוניים בתכניות הריאליטי שמחפשים להיות כוכבי אינסטנט ועדיף היה שהיו מסתפקים באינסטנט פודינג (וואי איך בא לי!)

אז תזכרו דבר אחד: אפור זה הכתום החדש!!!
 
מוקדש כחומר למחשבה להפגת השיעמום.

ולסיום אחת מהשיחות האהובות עליי של מנחם וירדנה:
צילום מסך של פוסטים של מנחם המשעמם


 

תחזיר אותי אחורה