מאת: אורי פז, מנכ"ל טוחן מדיה

משנת 2014 התחלנו לשמוע יותר ויותר על "תקנות הנגישות לשירות". התקנות עוסקות בהסרת חסמים לבעלי מוגבלויות לגלישה באתרי אינטרנט. בגדול, התקנות היו אמורות להיכנס באוקטובר 2014 ולבסוף יישומן נדחה לאוקטובר 2017.

ההנגשה כוללת שני חלקים:

1. הנגשה של קוד האתר

2. הנגשה של תוכן האתר.

הנגשה של קוד האתר מאפשרת לעזרים של בעלי מוגבלות לצפות באתר בצורה נוחה יותר. הנגשה של התוכן מסייעת לגולשים להבין את היררכיית התוכן ואת תיאורי התמונות. חשוב להדגיש: הנגשת אתרי אינטנט לבעלי מוגבלויות היא צעד מבורך, בעלי מוגבלויות זכאים כמו כולנו לגישה בלתי מוגבלת לאתרי אינטרנט על כל מרכיביהם. כעת אני רוצה להתייחס לדרך שבה הדברים יושמו וייושמו בעתיד, כיאה למדינתנו המיוחדת.

 

מקלדת עם לוגו של כיסא גלגלים


הבעיות עם החוק הן רב מימדיות ותלויות זו בזו. ואתחיל מהסוף: תוצר החוק הוא שניתן יהיה לתבוע סכום של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. השאלה הראשונה, מה הופך אתר לנגיש? האם יש אישור מהמדינה או מגוף רגולטורי כלשהו שהאתר נגיש? התשובה היא לא. בפניי בעל האתר עומדות שתי ברירות: הוא יכול להוריד את רשימת הדרישות מאתר איגוד האינטרנט, להטמיע אותן באתר או שהוא יכול לשכור יועץ הנגשה שיעביר לחברת בניית האתר הנחיות הנגשה טכנית ולמנהלי האתר הנחיות להנגשת תוכן. אחרי שהתהליך הושלם בעל האתר צריך להכריז כי האתר מונגש. כל התהליך הזה נכון ליום השלמת ההנגשה, מאותו יום, כל שינוי טכני ותוכני באתר צריך לעבור הנגשה. כל תמונת כותר חדשה שמועלית לאתר, כל טקסט חדש... הכל. אחרת, בעל העסק חשוף לתביעה. 

המשמעויות הכלכליות של התקנות כפי שהיו אמורות להיכנס לתוקף באוקטובר 2016 הן מרחיקות לכת. על פי סקר של איגוד האינטרנט, עלות מינימלית להנגשת אתר היא כ-9,000 ₪. ללקוח שלנו 103FM יש כ-150,000 דפים באתר. נגיד שהנגשה של דף (הסדרה של כותרות ה H ותיאורי אלט לתמונות) עולה כחמישה שקלים (והיא בטוח עולה הרבה יותר) אז מדובר בעלות מוערכת בכ-750,000 ₪. עכשיו, מה יהיה על קטעי האודיו באתר? גם אותם צריך להנגיש, זאת אומרת שאם עלות יצירת תמלול היא כ-100 ₪ (היפותטי) אז התהליך יעלה להם כ- 15,000,000 ₪. אז נכון שמדובר במקרה קיצון ומשפטנים טוענים שבתי המשפט לא יאפשרו תביעות קנטרניות אך נשאלת השאלה, לא היה ראוי שהמדינה הייתה מבצעת את התהליך הזה בדרך אחרת? דרך שלא כוללת קנסות דרקוניים ולאהופכת את התהליך לסיוט של בעלי העסקים. 
 

מקלדת ברייל


לסיכום העניין, הבעיות לשיטתי הן כאלה:

  1. אין אישור רשמי על הנגשה.
  2. כל אחד חשוף לתביעה. גם אם היה אישור הוא היה נכון ליום הוצאתו.
  3. אין מידתיות בדברים שניתן לתבוע. החוק הוא בינארי: מונגש, או לא מונגש ו-50 אלף ₪ ללא הוכחת נזק.
  4. הטמעת הנגשה יכולה להגיע לעלויות גבוהות.
  5. הדרך שבה נעשו הדברים יצרה דינמיקה של מאבק בין שני הצדדים של המתרס (בעלי עסקים שמנסים להתמודד עם רוע הגזירה מול בעלי מוגבלויות שזקוקים לאתרים מונגשים).

בשנתיים האחרונות לקוחות רבים באים אלינו וביקשו הנגשה, ניסיתי לחשוב איך היה מתאים יותר להתמודד עם הסוגיה והגעתי למסקנות הבאות:

  1. תהליך ההנגשה היה צריך לרתום את בעלי המוגבלויות ובעלי האתרים שיפעלו יחד בשיתוף פעולה לצורך הנגשת אתרים. 
  2. כל אתר יחויב בפתיחת טופס באתר שבו ניתן להתלונן על תוכן לא מונגש. בעל האתר חייב לשמור את הפניות מטופס זה.
  3. בתחילה, בעל האתר יהיה מחויב בהנגשה טכנית והנגשת תוכן תצטרך להתבצע תוך X שנים מיום החלת התקנות. בכל שנה ניתן יהיה להנגיש מקסימום דפים כדי לא להשית על בעלי העסקים סכומים גבוהים מדי.
  4. לא יוטלו קנסות על בעל עסק שמוכיח שלקח את נושא ההנגשה ברצינות והתקדם בהיקף מספק עם ההנגשה באתרו.
  5. הנציבות תפתח אתר אינטרנט במסגרתו בעלי אתרים יוכלו להגיש אתרים לבדיקת בעלי מוגבלויות ויקבלו הערות / משוב / הנחיות.

העולם הדיגיטלי מעמת אותנו עם אתגרים חדשים ויש בהחלט מקום להפעיל את הצדדים לטובת שניהם. כשמבינים את רציונל התהליך וכששני הצדדים משלבים ידיים לתוצאה משותפת, התהליך קל וברור יותר. אני חושב שאם הייתי עובר תהליך הנגשה כזה עם אתר האינטרנט שלנו הייתי מחויב אליו לאורך זמן רב יותר והייתי מבצע אותו בנפש חפצה.

תחזיר אותי אחורה